ההגדרה החדשה שימרה אפוא את מבחן "מרכז החיים" שנהג לפני כן לפי הפסיקה, וקיבעה אותו כמבחן מוביל בגוף הפקודה.
בשל כך קבע בית המשפט העליון בעניין גונן, כי כאשר באים אנו לקבוע את מקום תושבותו של נישום לפי הדין הקודם, בהחלט ניתן להיעזר באמות המידה שנקבעו בהגדרה החדשה לתושבותו של היחיד. כמו כן, בניתוח הדין החדש בהחלט יש מקום להתחשב בפסיקה קודמת בעניין ובאמות המידה שנקבעו בה לבחינת מבחן מרכז החיים. מכאן ניתן ללמוד כי לא רק מבחן מרכז החיים, אלא גם מבחני העזר והעקרונות הנלווים לו בפסיקה (למשל עקרון התמונה בכללותה והצורך לבחון את הזיקות האובייקטיביות לצד הכוונות הסובייקטיביות של הנישום), אומצו בפקודה והם ממשיכים לחול אף היום.
עם זאת, מאחר שמבחן זה הנו מורכב ואיננו קל ליישום פשוט כאמור, נקבעו בצדו, בהגדרה החדשה, חזקות כמותיות, טכניות במהותן, באשר לתקופת השהייה בישראל. על משמעות החזקות הללו ועל יחסי הגומלין בינן ובין המבחן המהותי (מרכז החיים).
